"דני עושה שטויות"

 

כתב ואייר: דייויד שנון. הוצאת כנרת, 54 שקלים
 
בספר "לא, דני!" הכרנו את דני: ילד שובב, שללא הרף מסתבך בצרות ותאונות, ומעורר את המבוגרים (שלעולם אינם נראים באיורים) לצעוק: "לא, דני!" במקור האנגלי קראו לדני דיויד, כשם המחבר והמאייר, וכביכול היה זה סיפור ילדותו. הציורים נראים במבט ראשון כאילו ילד צייר אותם: הפרצופים קצת עקומים, הצבעוניות משתוללת; אבל במבט שני ברור שאלה ציורים מוקפדים, מושקעים ומתוחכמים של אמן מנוסה.
"לא, דני!" הסתיים בהפתעה: אחרי כל הצרות שדני עושה לאמא שלו, המסקנה היא שאמא אוהבת את דני. "דני עושה שטויות" חושף את הצד השני של אותה מטבע: על אף שדני צוחק ומחייך שעה שהוא מושך בזנב של החתול, מקלקל את הצילום הכיתתי בעשיית פרצופים, הולך לבית-ספר בתחתונים בלבד או לועס מהאוכל של הכלב כאילו היה חטיף, על אף שהוא כאילו נהנה לעשות לסביבתו את המוות, בסופו של דבר הוא מצטער, וגם הוא אוהב את אמא.
הספר הזה דומה מאוד לקודמו, ולכאורה אין בו חידוש גדול. אבל כמו שחשוב להזכיר לילדים שאבא ואמא תמיד אוהבים אותם, גם כשהם כועסים, ככה חשוב גם שאנחנו נזכור שהילדים הם לא מפלצות: גם כשהם משתוללים, מציקים, ואפילו הורסים, הם הילדים שלנו, יצורים תמימים שזקוקים לאהבתנו.

פוסט זה פורסם בקטגוריה התפרסם בלאישה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על "דני עושה שטויות"

  1. Guy K הגיב:

    למה לכל ספרי הילדים שמופיעים בעמוד זה של הבלוד שלך יש איורים כל כך קריקטורים?
    כן, הם נחמדים, נכון. אבל מה קרה לציורים של ילדים שבאמת ייראו כמו ילדים?
    כל הראשים גדולים מדי, הפרופורציות משונות, הציורים נראים כאילו צייר אותם ילד (למרות שבהחלט רואים שלא) – אבל מה קרה לציורים "אמיתיים"?

  2. גילי הגיב:

    באיור ספרי ילדים, כמו בכל דבר אחר, יש אופנות ומגמות. לא עשיתי מחקר מעמיק בעניין, אני לא יכולה להגיד לך מה הולך כרגע בעולם, אבל אני כן יכולה להגיד לך שכמי שראתה המון המון המון ספרים מאויירים בשנים האחרונות, אני יכולה לעיתים קרובות להבחין במבט אחד אם המאייר הוא צרפתי, רוסי, יפני או אנגלי: כי יש טרנדים בולטים ואסכולות מובהקות. אז אולי כרגע בארץ האופנה נוטה לכיוון דמויות קריקטוריות (אף כי רוב הספרים בעמוד זה מתורגמים; אבל גם בחירות העורכים מעידות על מגמות). לטעמי האישי לפחות, בשנים האחרונות חל לו איזה מהפך קטן באיור ספרי ילדים בארץ, וזה בהחלט דבר חיובי: האיורים אולי פחות ריאליסטים, אבל יש בהם צבעוניות, משחקי קו וטקסטורה, ירידה לפרטים והשקעה גדולה מבעבר. לדעתי אחת המובילות בעניין הזה היתה רותו מודן, שפרצה דרך לדור שלם של מאיירים חדשים המפתחים כל בדרכו שפה אישית ייחודית. אם אתה אוהב איורים ריאליסטיים, חפש ספרים ישראליים שאיירה קריסטינה קדמון("אורי טס לירח"), גם אבי כץ מדי פעם ("הכוכב של זוהר"). או הבט באיורים הסופר-ריאליסטיים/סוראיליסטיים לשניים מהספרים של מדונה: "הרפתקאותיו של עבדי" ו"יעקוב ושבעת הגנבים" – זה יותר לטעמך? המאיירים הם רוסיים, שעבדו שנים רבות תחת חסותה של הוצאת ספרים גרמנית בשם אסלינגר. (הגרמנים מאוד מטפחים מאיירי ספרי ילדים.) בכל מקרה, גם האיור הריאליסטי לא פס מן העולם. אני אישית בוחרת ספרים לרשימות שלי לפי המצאי החדש ברגע הכתיבה, ולפי שורה שלמה של קריטריונים שנוגעים לא רק לאיור.

  3. שרונה הו הגיב:

    דני נשמע בדיוק כמו האחיין שלי בן הארבע ,ילד מזיק ביותר, שמצא שיטה שכזאת:
    עוד בזמן שהוא מעולל דבר מה נוראי, הוא מכריז
    "אמא אל תכעסי עליי!"

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s