ספרי צ'רלי ולולה

"אני בהחלט קטנה מדי לַבֵּית-ספר" ו- "אף פעם בחיים אני לא יאכל עגבניה"
מאת לורן צ'יילד, תרגמה לעברית אבירמה גולן, הוצאת אנונימה, 54 שקלים
 
אחרי שכבשו את אנגליה והתברגו היטב בארצות-הברית, הגיעו שניים מספריה של לורן צ'יילד גם לישראל. הסגנון המיוחד והחינני של צ'יילד ניכר במבט ראשון: דמויות קריקטוריות ייחודיות וקלות לזיהוי; טכניקת איור קולאז'ית שמשלבת דמויות מצויירות, צילומים, וטאפטים רב-גוניים; משחקי גופן וגרפיקה גם בטקסט הכתוב (במקור זה בולט עוד יותר); וכתיבה מנקודת מבט שובבה, ילדותית, משועשעת ומשעשעת.
לולה ילדה קצת מתפנקת, שלא מוכנה לאכול כל מיני מאכלים כמו עגבניות, אפונה וגזר, וגם לא במיוחד ששה להתחיל ללמוד בבית-הספר. אחיה הגדול צ'רלי מצליח בעזרת קצת דמיון להפוך ארוחה שגרתית לסעודה מפתה מהאגדות, ואת ההליכה לבית-הספר להזדמנות לעזור לחבר דמיוני. לולה, שבורכה בדימיון פורה לא פחות, משתלטת על המשחקים כאילו מראש היו אלה רעיונותיה שלה ולא של צ'ארלי.
אין ספק שהספרים חמודים מאוד, ונותנים מענה מרענן לבעיות נפוצות ומוכרות. אני אישית מסתייגת מהבחירה של המתרגמת, אבירמה גולן, לשים בפי הדמויות שפה שהיא לא סתם דיבורית ומתיילדת, אלא ממש משובשת. מאידך, התרגום העברי משקף את השובבות שבשפת המקור, ואולי ילדים יתחברו לזה. 

 

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה התפרסם בלאישה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על ספרי צ'רלי ולולה

  1. ימימה הגיב:

    מסכימה איתך בעניין העברית. את העברית הקלוקלת יש לילדים מספיק מקומות ללמוד (בעיקר את החלפת האל"ף ביו"ד בעתיד) חבל שיתחילו בספרים, ועוד כאלה שהיו ללהיט.

    בתרגום אפשר למצוא כל מיני דרכים להבהיר שיש כאן שימוש בשפה ילדית. השיבוש בכותרת הוא לא אחת מהן, לדעתי.

  2. טלי הגיב:

    את הספרים עצמם טרם הספיקותי לקרוא אבל בדיוק היום קראתי את סקירתו הנלהבת של יהודה אטלס ב"ספרים" של הארץ וחשבתי בדיוק אותו דבר-הספרים נראים חמודים ומלאי מעוף ושפת ילדים זה דבר קסום ומלבב אבל מאיפה בדיוק יוכל ילד שיגדל עליהם לנחש ש"אני יאכל" זה שיבוש?

  3. איילת הגיב:

    הדף היה פתוח על המחשב כשיורשת העצר עברה ליד והכריזה: "אוי! זה הסיפור על david gets in trouble! אני מאוד אוהבת אותו!", רגע אחד אחרי, גללתי קצת למטה והיא הכריזה: "וזה הסיפור על הtomato! גם אותו אני מאוד אוהבת!" אז את דיוויד אני כבר מכירה, אבל דבר ראשון ביום שלישי, אני אבדוק את המקור של העגבניה בגן ואז אוכל לחוות דעה.

  4. יובל הגיב:

    הכותרת פשוט מחנכת לעילגות.
    אם זו היתה טעות ברורה יותר, או פחות נפוצה, זה עוד אולי היה בסדר – אך הטעות כאן אולי לא תהיה מורגשת ע"י הציבור, וכך ילד שרק לומד לדבר "ימצא" הצדקה לדיבור המוטעה שלו.

  5. RageBot הגיב:

    שלא יודעים עברית!
    עד שילדים מחליטים סוף סוף לקחת ספר לידים שלהם ולקרוא אותו במקום לראות טלביזיה כמו דור העשרה הרדוד של ארצנו, הספר נכתב בשפה עילגת כזו שהדבר היחיד שהילדים יכולים ללמוד מזה זה איך לדבר עברית לא נכון.
    יש הרבה דרכים להעביר "שפת ילדים" לטקסט, עברית לא נכונה זו לא הדרך, במיוחד כשאני רואה מאות אלפי בני-עשרה אומרים "אני ילך" במקום "אני אלך", זו לא שפת ילדים, זו עברית של מפגרים.

  6. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    ששמה של המחברת הוא לורן CHILD🙂

  7. אסף הגיב:

    לתקן את התרגום כדי להמנע מעברית לא תקנית זה פשוט עוות של המקור. המקור מלא באנגלית לא תקנית ואני באמת לא מבין מה הבעייה לתרגם אותה לעברית לא תקנית.

    מי שתקינות הלשון קרובה ללבו שיתרגם ויקרא ספרים באנגלית צחה של הביביסי. חבל לרחוץ את לורן צ'יילד בסבון ולהוציא לה את העוקץ.

    I Will Not Ever Never Eat a Tomato!
    I Am Too Absolutely Small for School

  8. לירז הגיב:

    לכל אוהבי הספרים, הקטנים והבוגרים…
    ספר (כבר לא כל כך חדש) של לורן צ'יילד, המשלב בתוכו אינטרטקסטואליות משגעת הוא: "זהירות מזאבים שקופצים מסיפורים"
    כייפי לילדים וגם למבוגרים.
    מומלץ בחום

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s