הבריחה אל שום-מקום

מתוך גב הספר:

 

רונית ומירב, שתי ילדות מתל-אביב, נקלעות לפיגוע חבלני. באותה שעה מנסה משפחתו של עלי, ילד פלסטיני ממחנה הפליטים בחברון, לחצות מחסומים ולהגיע לבית-חולים כדי להציל את אחותו התינוקת של עלי, חולת הלב. בעקבות האירוכים הופך אביו של עלי למשתף פעולה עם צה"ל, וחייו וחיי כל המשפחה נמצאים בסכנה. הסיפור מובא מנקודת מבטו של עלי וממחיש את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, על כל מורכבותו ואכזריותו.  חרף היות הסופרת ישראלית מציג הסיפור את עמדות שני הצדדים בדרך מאוזנת, בלי צודקים ואשמים, בלי טובים ורעים. סיפור מלא מתח, מצמרר לעיתים, על הילדים שמאחורי הסכסוך.

תוך כדי קריאה של הספר הזה, למדתי משהו על עצמי. גיליתי שאני מחכה לספר הזה בסיבוב. אני רוצה לתפוס אותו בטעויות. אני מראש מחפשת דוגמאות שיוכיחו עד כמה הוא פשטני, שיטחי, פטרוני ודמגוגי. הייתי מראש נגד הספר הזה.

 

ספר שמתחיל בפיגוע קטלני באוטובוס בו נוסעות שתי ילדות קטנות לשיעור הבלט שלהן. ובמקרה גם קו אוטובוס שעובר מטרים ספורים ליד הבית שלי. לא בלתי סביר. לא רחוק מהמציאות. אלה בפירוש החומרים המקומיים שלנו, היומיום שלנו, וטבעי שהספרות תעסוק בהם. אז למה לעזאזל כל כולי מתקוממת נגד עצם קיומו של הספר הזה?

 

אורה מורג עשתה בספר שמיניות באוויר כדי להציג יותר מזווית ראייה אחת. כולו מלא דיונים וויכוחים פוליטיים, בהם אנשים סבירים ולא רעים ביסודם מעלים טענות סותרות וקשות. העמדה היחידה שננקטת בבירור, היא שיש קווים אדומים שאסור לחצות אותם, וגם הם לפעמים נחצים. ניכר ניסיון כן של הסופרת לכתוב ספר שאינו פשטני, שיטחי, פטרוני או דמגוגי. ועם זאת נשארתי נאמנה לתחושת הבטן שלי, לפיה ספר כזה מטבעו הוא בדיוק פשטני, שיטחי, פטרוני ודמגוגי, ולא משנה כמעט עד כמה יהיה רגיש והומאני ומבוסס בתחקיר ומסרב לנקוט עמדה.

 

נזכרתי בספר שכתבה אישה יקרה מאוד בשם אנה לוין, Running on Eggs. לוין, עולה מאמריקה, כתבה את הספר באנגלית והוציאה אותו לאור בארצות-הברית בהוצאה מכובדת מאוד. הספר עוסק בסכסוך הישראלי-ערבי, דרך סיפור קטן ואישי מאוד על שתי ילדות שמשתתפות בתחרות ריצה, אחת יהודיה, אחת ערביה. בהיותי עורכת בהוצאת כתר הגיעה אלי אנה לוין עם ספרה, וניסתה לשכנע אותי לתרגמו ולהוציאו לאור בעברית. הוקסמתי מהאישה הנעימה והאינטליגנטית שישבה מולי, היא התחבבה עלי מיד. את הספר קראתי ודחיתי. בדיעבד נדמה לי, שדחיתי אותו מראש, עוד לפני שקראתי אותו.

 

מה היה בו, בספר, שגרם לי לדחות אותו? נאחזתי בפרטים, בתירוצים. עימות אחד בין שתי קבוצות של ילדים בספר מתרחש באוטובוס בדרך ללימודים, ונסוב סביב lunchbox של אחת הילדות. אין לנו לנצ'בוקסים בארץ, אמרתי לאנה. רוב הילדים לא מגיעים לבית-הספר בהסעה מאורגנת. זה אמריקאי מדי, זה לא אמין. הילדים בישראל יריחו את הזיוף.

 

נכון. אז מה? אפשר היה טיפונת לשכתב את הקטע. אפשר היה להתאים את הספר הזה קצת יותר לקוראים ישראליים. ועדיין היתה לי התנגדות פנימית עזה לספר. אולי חלק מזה, זאת העובדה שבסוף הספר יש פיתרון, הילדים הישראלים והילדים הערבים מצליחים להגיע לפשרה (שהזכירה לי את "הכל בגללם" מאת יעל רוזמן, רק ששם הילדים משני צידי המתרס הם קיבוצניקים יהודיים). הפשרה הזאת היתה נראית לי פשטנית, שיטחית, פטרונית ודמגוגית – וגם לא אמינה במיוחד.

 

בספר של אורה מורג אין פיתרון. אין פשרה. בסוף נשאר עלי, הגיבור, קרוע, וברור שצפוי לו עתיד לא קל. "לא אוהבים אותנו גם כאן," הוא אומר לאימו, בפרק האחרון של הספר. "טוב, לא חייבים לאהוב," משיבה האם. "העיקר שייתנו לנו לחיות בשקט". אבל אפילו זה לא ברור שיתקיים. הסוף הזה אמין הרבה יותר בעיני מהסוף האופטימי של ספרה של אנה לוין. ועדיין כל הספר הזה מרגיש לי כמו זיוף. אולי מעצם זה שאישה בשם אורה כותבת על ילד בשם עלי. כן, יש לי בעיה עם זה. אולי אין לי הסבר, אבל יש לי בעיה עם זה.

 

אז מה המסקנה – לסופרות יהודיות אסור לכתוב על דמויות ערביות? – אולי. לספרי ילדים אסור לעסוק באקטואליה קשה? – אולי. קשה לי להצדיק קביעות כאלה. אבל קשה לי להרגיש אחרת.

 

רק בסוף הספר ממש, יש רגע אחד רגיש ויפיפה, שהוא לבדו חזק יותר מכל הספר שקדם לו, עם הפיצוצים והמוות (גם של ילדים) וההצלה ממוות (גם של תינוקות) והבריחה. דימוי אחד, כואב, מדוייק. וכל הכבוד לאורה מורג שזיהתה את האבסורד הטמון בשלוש מילים שכתובות על מכסה פלסטיק של גביע חומוס תעשייתי, המגלמות בתוכן חזון אחרית ימים של דו קיום, במלוא גשמיותו ועליבותו: "חומוס אחלה – כשר".

פוסט זה פורסם בקטגוריה יומן קריאה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

12 תגובות על הבריחה אל שום-מקום

  1. ספלינטור הגיב:

    החותו התינוקת?

  2. ימימה הגיב:

    "וברור שצפוי לא עתיד לא קל".

    תקני אותן והביקורת תהיה עוד יותר טובה ממה שהיא במילא.🙂

  3. גילי הגיב:

    אילו ידעתם כמה שגיאות אני עושה ומתקנת בעצמי… את המלה "קמאט", מכירים?

  4. איילת הגיב:

    לקחו אותנו פעם, בבית ספר יסודי לראות הצגה של התיאטרון לילדים ונוער שהתבססה על הספר "הפיצוץ ברחוב אהלן" של דניאלה כרמי. בערך באותה תקופה יצא הסרט "נדיה" עם חנה אזולאי ומאיר בנאי, שגם הוא התבסס על ספר באותו שם. שניהם הציגו סכסוך, שניהם היו מתנשאים ואליטיסטים ובעיקר יהודים וצודקים ואת שניהם כל הילדים אהבו, אולי כי הם איפשרו, בדרכם המיוחדת, דו קיום ודו שיח. אני חייבת לציין שמציק לי שספרים נדחים שלא רק על פי תוכנם (כמו שאת מתארת במקרה של אנה לוין), משום שדווקא הילדים הם אלה שיכולים לראות בהם דברים שאנחנו לעולם כבר לא נוכל.

  5. גילי הגיב:

    הייתי מאוד מאוד מוגבלת במספר הספרים שיכולתי לבחור לתרגם, כך שבאמת כל תירוץ קטן לדחות ספר קיבל משקל לא פרופורציונאלי.

  6. Guy K הגיב:

    תענוג של (ביקורת? טור? הגיגים על ספר?). אני יכול להתחבר לחיפוש בקטנות של ספרים כאלו, שמראש את יודעת שלא תאהבי אותם – יהיה מה שיהיה. אני חושב שכל מה שהוא קצת יותר מדי אקטואלי ונכתב על ידי מישהו אחר – תמיד יהיה פשטני מדי, מתחכם מדי, שמאלני מדי, ימני מדי. הרי רק הדעות שלי קובעות😉

  7. אורן הגיב:

    ומאוד הזדהתי עם התחושה העמומה הזו של פסילה מראש בלי יכולת להסביר למה ובלי הצדקה קונקרטית בסיום.

  8. לירון הגיב:

    הספר היה מאוד מעניין. רונית אמרה לנהג האוטובוס שיש מישהו חשוד לדעתה שיושב באוטובוס ואילו הנהג היה מספיק להוריד את החשוד מן האוטובוס לא היה בעצם סיפור.הקטע שריגש אותי ביותר בספר היה שאחותו של עלי נצלה ממוות על ידי רופא ישראלי. והקטע שעיצבן אותי ביותר בספר היה שעלי למרות שהישראלים הצילו את את אחותו הוא לא רצה לעזור לישראלים.

  9. שולה הגיב:

    דווקא יש הרבה מקומות בישראל בהם נוסעים בהסעה מאורגנת לבית הספר, באזורי הספר ובמועצות האזוריות.

  10. שחף הגיב:

    הספר הזה והספר מלך ההר
    אלה הספרים הכי יפים שקראתי

  11. שחף הגיב:

    בפרק שיש מופיע הישוב קרני שומרון
    ואני גר שם
    תנו כבוד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
    חחחחחחחחחח
    אבל סיפור יפה!!!!!!

  12. מלך הגיב:

    היי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s