תקרא, תצליח

נו, אז מה דעתכם על הקמפיין החדש לעידוד קריאה?

לא שאני יודעת בדיוק מה הייתי עושה אילו היו לי 10 מיליון שקלים לפוצץ על עידוד קריאה. וגם לא עשיתי סקרים ולא התייעצתי בפרסומאים ומה אני יודעת בכלל. אבל משהו בחשיבה הבסיסית מאחורי הקמפיין הזה פשוט לא מסתדר לי. אין לי בעיה עם עודד קטש, שרית חדד או יאיר לפיד, כל אחד בנישה שלו. מקובל עלי שאלה אנשים מצליחים. אבל לקשור אותם דווקא לעידוד קריאה? מילא לפיד, שבנה את עצמו גם מכתיבה עיתונאית. מוכנה לקבל המלצות קריאה מאיש שכותב. אבל עם כל הכבוד, מי שרוצה להצליח כמו ששרית חדד הצליחה, מוטב ילמד לשיר משיקרא את "בילבי"; ומי שרוצה להצליח כמו שעודד קטש הצליח, מוטב ילך לאימונים משיקרא את "הנסיך הקטן". ושלא תבינו אותי לא נכון: אני לא מטילה ספק באהבת הקריאה של האנשים האלה, או בתרומה שהיתה לספר זה או אחר בחייהם. פשוט, לא אלה האנשים שמייצגים בעיני קריאה, ולא מסתדר לי שדווקא הם מקדמים את הקריאה.

או שאולי אני מסתכלת על זה לא נכון. אולי בשביל לשכנע את המשוכנעים הם לא המתאימים, אבל בשביל לפתות דווקא ילדים ש*לא* קוראים, עדיף לבחור בדמות מעוררת הזדהות שאינה בהכרח מתקשרת בצורה טבעית עם קריאה. לשלוח מסר, כביכול, שכל גיבורי התרבות התחילו בקריאת ספרים. ועדיין נראה לי משהו לא בסדר בקמפיין הזה. הקמפיין מרמז שהספרים הם סוד ההצלחה, ומציב נוסחה פשוטה: תקרא, תצליח. הרי זאת הבטחת שווא: ספר אחד לא יסלול לאף אחד את הדרך להצלחה. אני קראתי את "בילבי" ואת "הנסיך הקטן", אפילו יותר מפעם אחת, וגם את "לובונגולו מלך זולו", ואין לי סיכוי להיות לא זמרת פופולארית, לא כדורסלנית, ולא מגישת טלוויזיה שרמנטית. שנים של קריאה, לעומת זאת, אכן יכולות לבנות ולעצב אישיות ואינטלקט, אבל גם זה לא מבטיח הצלחה, בטח שלא בכל תחום שהוא. מי שיקרא המון ספרים בילדותו, יכול להצליח בערך כמוני. ואיכשהו לא נראה לי שאני פסגת השאיפות של רוב בני הנוער (לא שאני מתלוננת).

אז מה בכל זאת הייתי עושה עם 10 מיליון שקלים כדי לעודד קריאה?

שאלה מצוינת.

 

 

 

* דעה אחרת באותו עניין, רענן שקד.

פוסט זה פורסם בקטגוריה הרהורים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

24 תגובות על תקרא, תצליח

  1. עומרון הגיב:

    שאת רואה את זה מהזווית הלא נכונה….
    קריאה וחיבה לקריאה הם משהו שלכולם יכול להיות, בין אם הם סופרים, מתרגמים, או סתם בני אדם. העובדה שגם ספורטאים וזמרים קוראים ספרים היא לכשעצמה אמירה חשובה.
    וכן, אם תלמידים יגיעו לעולם הספרות מתוך הזדהות עם עודד קטש, או שרית חדד, דיינו.
    האם זה יגרום להם להצליח? יש לי תחושה שזה, יותר מדברים אחרים, עשוי לקדם אותם בחיים (אך זו רק תחושת בטן).

  2. שולי הגיב:

    ששרית חדד תשתתף במסע פרסום למען קריאה, כדי לתת משקל ללהיטים חסרי המשקל שהיא מנפקת לשוק כמו מכונה להדפסת שטרות.
    שישמעו ממנה גם על ספרים, כל הילדות והילדים שמצטטים מתוך שינה את להיטיה המעמיקים.

  3. שולי הגיב:

    יאיר לפיד יכול לתת לעצמו תארים מכאן ועד להודעה חדשה. הוא יכול לכתוב במעריב ידיעות והארץ כל סוף שבוע ולהופיע בטלוויזיה בכל הערוצים במקביל.
    זה לא משנה את העבודה שלציבור נמאס מהפרצוף שלו…

  4. מוטי הגיב:

    אם אני הייתי נציג בנק היו לי 10 מיליון שקלים וכוונות טהורות לעודד קריאה, הייתי קונה ספרים ומחלק ללילדים במקום לקבץ נדבות ולבקש מהקהל להביא ספרים לסניף הבנק, לי זה ניראה ממש פטטי ולא ראוי ואין לי ספק שכוונות טהורות אין כאן…..

  5. שרונה הו הגיב:

    תקרא תצליח?! זוהי סימצא שבאה לגמרי מתוך עולם המבוגרים. ילדים לא חושבים על הקריירה העתידית שלהם. הם יחשבו על השאלה "מה תעשה כשתהיה גדול" רק כשתשאל אותם.
    הם חושבים על ההנאה של הרגע, ודווקא זה בדיוק משמעותו של ספר. לקרוא זה מהנה! זה כיף!!! זו בריחה אל עולם דמיוני מהמציאות המעצבנת של בית הספר!
    ודווקא מהפרט הזה נראה שהקמפיין עומד להתעלם……..

  6. שרונה הו הגיב:

    בכלל, המחשבה שניתן לפתור בעיה כזו ע"י קמפיין פרסומי זוהי מחשבה צינית של מבוגרים.

  7. דנה הגיב:

    גם בארצות הברית עשו כזה קמפיין לפני כמה שנים, והשתמשו בכוכבי האן-בי-איי כמו שאקיל אוניל, טים דאנקן, ואחרים. זה היה די מבדח לראות את שאקיל אוניל (בתשדיר) הופך את כל תכולת דירתו בחיפושים אחר הדף האחרון בספר שקרא (שהכלב שלו תלש) – בין היתר בגלל שזה לא היה אמין במיוחד.
    אני מניחה שההסתמכות על כוכבי האן-בי-איי היתה מעוגנת באיזשהו סקר שוק או מחקר שקבע כי השימוש בהם בקמפיין הזה תבטיח את הצלחתו.

  8. גילי הגיב:

    לא הכרתי את הקמפיין שעליו סיפרת, דנה. אבל נראה לי שדווקא שרונה ניסחה יפה את מה שמציק לי במסע "תקרא – תצליח". העיקר חסר לי: שקריאה בספר היא פשוט חוויה נהדרת. את זה גם כוכבים מתחומי הספורט והבידור יכולים לקדם, בלי להגזים ובלי להבטיח הבטחות שווא: קריאה זה כיף.
    האם בכלל בכוחו של מסע פרסום טלוויזיוני כזה להועיל? לא יודעת. זכור לי המסע "ספר – זה כל הסיפור", שהיה חמוד ומוצלח הרבה יותר, לדעתי, וקשה לי להאמין שהוא שינה במשהו את הרגלי הקריאה.

    הנה עוד רעיון למסע פירסום (אפילו זול יחסית) שיכול לעודד קריאה: לפרסם בתחנות אוטובוס ובשלטי חוצות, עמודים ראשונים מתוך ספרים. שאנשים יתחילו לקרוא, בזמן המתנה לאוטובוס או מה שזה לא יהיה. נדמה לי שעשו את זה ברכבת התחתית בלונדון (עם שירה בטוח עשו את זה, גם בניו-יורק). אולי זה לא הרעיון הכי סקסי בעולם, אבל הוא נראה לי איכשהו יותר אפקטיבי.

    וכמובן שיש טעם להזרים הרבה כסף למערכת החינוך, אבל אני בכלל לא נכנסת לזה. אני עוד חושבת ברמה של פירסום שיטחי.

  9. הקורא הקטן הגיב:

    קראה בחייה שרית חדד (לאישה לא נחשב)

  10. חנן כהן הגיב:

    אני מסתמך על החוויה שלך שהיא גם החוויה הקולקטיבית.

    האם כל הילדים האלה קראו את ספרי הארי פוטר בגלל שקריאה היא חוויה נהדרת?

    לא נראה לי. נראה לי שהם קראו בגלל שאחרים, חברים, טלויזיה וכו' אמרו להם שזה ספר טוב והם *חייבים* לקרוא אותו.

    פרסום חווית הקריאה חייב לבוא מבחוץ. אחר כך הבפנים נוצר, ואז לא צריך פרסומות.

    לא בטוח שאלה שקראו את הארי פוטר קראו גם ספרים אחרים אחר כך. שווב בדיקה.

  11. גילי הגיב:

    קודם כל, הארי פוטר זה לא דוגמא לכלום.
    שנית, לא יודעת מה גרם לילדים לפתוח את הספר הראשון בסדרה, אבל אותם ילדים שקראו כל *כל* ספרי הארי פוטר, וקוראים אותם שוב ושוב, בהחלט עושים את זה מתוך הנאה. שום תמריץ אחר בעולם לא היה יכול להביא אותם לקרוא כל כך הרבה. (ואני גם נפגשת איתם ושומעת את ההתלהבות בפיהם).
    ובאשר לקריאת ספרים אחרים אחר-כך: יש ויש. יש ילדים שנתקעים בהארי פוטר ולא ממשיכים הלאה. אבל חד משמעית יש גם ילדים שבשבילם הארי פוטר היה קרש זינוק, שהמשיכו וקראו כל מיני יצירות אחרות בעקבות הספרים הללו.
    אין ספק שלחץ חברתי משחק תפקיד בהעדפות קריאה, כמו בכל תחום אחר, ובמיוחד בקרב בני נוער. בהחלט יש משמעות לפרסום שמכוון אל קבוצת הגיל של ילדים ונוער. לי רק נראה, שמה שצריך לפרסם זה את *הספרים*, לא את *הקריאה*.

  12. יעלה הגיב:

    הוא גם עשוי רע. ציינה נכון שולי: את הפרצוף של יאיר לפיד, את מבט ה"אני מנסה לדבר איתכם בגובה העיניים אפילו שאני מרוויח מיליונים והפרצוף שלי בכל חור" כבר נמאס לראות. הוא מעורר אנטגוניזם ואף בחילה. נמאס נמאס נמאס.
    הגב' חודדטוב, יש להסכים עם הקורא הקטן, לא נשמעת כאילו קראה משהו בחייה מעבר לאותו ספר ילדים שעליו המליצה.
    והילדים המעצבנים, אלוהים, איזה ילדים מעצבנים ודורשי-כאפה דחפו לקמפיין הזה. להקיא את הנשמה.
    קמפיין מלוקק ומחליא. אחר כך מתפלאים שאף אחד לא רוצה לקרוא.

  13. אביגיל הגיב:

    אבל אני מאמינה שיצירת נגישות לספרים היא בעלת תפקיד בעידוד הקריאה. ביננו, ספרים אינם זולים. למיטב זכרוני הסיפריות הציבוריות אינן מרנינות (חוץ מבית אריאלה).
    הדוגמא הפאריזאית מלבבת הרבה יותר. באמצעות כרטיס קורא שניתן להנפיק בקלות ובחינם, ניתן להשאיל ספרים בכל אחת מהספריות העירוניות, עד לכמות של ארבעים ומשהו ספרים. בכל ספריה ניתן לקחת 5 ספרי מבוגרים, 5 ספרי ילדים ו-5 ספרי קומיקס במקביל (אל תתפסו אותי במספרים, אבל אני לוקחת בכל השאלה 3 ספרי ילדים ו1-2 למבוגרים).
    הספריה נעימה. יש בה פינת קריאה לילדים ומבוגרים. יש בה מגזינים וספרי קומיקס.
    חוץ מזה, וזה כבר לא קשור לתקציב, חנויות הספרים פה מקבלות בברכה, או לפחות בהבנה אנשים שקוראים בהם ספרים. במדורי הקומיקס יש תמיד צעירים שיושבים על הרצפה (לפעמים יש ספות) וקוראים ספרים שלמים. איכשהו, לא נתקלתי בגישה כזאת בארץ. ואסיים בזה, שאחוז מאוד גבוה של ספרים יוצא במהדורת כיס זולה להפליא (ממוצע של 5 יורו לספר).

  14. קורא הדורות הגיב:

    כי אם במסר. לא לומדים מתימטיקה לשם ההנאה – אלא ע"מ שלבן יהיה מקצוע "מצליחני". ה"הצלחה" (גלגול פוסט-מודרני של העו"ד/רופא הזכורים לנו לרע מהאמא הפולניה) היא שם המשחק: אל תהיה בן-אדם, אל תסתקרן, רק "תצליח".

    ואז גם הקריאה, שהיא פעולה רוחנית ביסודה – מגוייסת לטובת המצליחנות. ואם אפשר – מומלץ לקרוא ספר שיהפוך אותך תיק-תק למצליחן, וכדאי שהוא יהיה של רובין שארמה.

  15. lior הגיב:

    הוא אמר (בתרגום קלוקל שלי) את המשפט הבא:
    "במקום לנסות להיות אדם בעל הצלחה, עדיף שתנסה להיות אדם בעל ערך".

    אולי היה עדיף לגייס את איינשטיין לקמפיין.

  16. אולה הגיב:

    היה קמפיין שרץ במשך שנה שלימה שנקרא "The Big Read".
    אנשים הצביעו במשך שנה עבור הספר האהוב עליהם. וכל שבוע, בטלוויזיה, הכריזו על הספרים הזוכים.כל שבוע היה כוכב אחר שספר על הספר שהוא אוהב. הסיפור לווה באנימציה או בהמחזה בריטית מענגת. בין ה"כוכבים" היו גם סופרים. עד שלקראת סוף השנה הכריזו על עשרת הזוכים ובמשך כמה שבועות הם נמכרו במבצעים בכל החנויות.הייתה התנפלות היסטרית.
    אני אישית נאוד נהניתי מכל העניין.והארי פוטר לא נכנס לעשרת הגדולים.אבל טולקין כן.

  17. ימימה הגיב:

    כמו שאמרו פה לפני, החיבור בין הצלחה לקריאה הוא דפוק, ובעצם, לפי החיבור הזה, רואים מיד שהקמפיין הזה לא חושב לרגע על הילד, אלא על המבוגר שבו, או יותר נכון, על המבוגר שמאחורי גבו כשהוא מכין שיעורי בית. "עכשיו צריך גם לקרוא. חייבים! רק ככה יקבלו אותך לחוגים נבחרים באוניברסיטה!"

  18. אלון הגיב:

    הי גילי

    איך פספסת את הנקודה העיקרית ? בנק הפועלים שפיטר מאות מעובדיו בשנה שעברה עשה פרסומת לקדם את עצמו ולא את הקריאה. האם העובדים פוטרו כי הם לא קראו מספיק?
    ומה הלאה, פרסומת לחיפה כימיכלים "תנגן תרויח". אם בנק הפועלים והברונים השודדים שלו רוצים להמליץ על ספרים בשמץ של כנות,אז אולי מיכאל קולהאוס מתאים יותר. אם לא עדיף שיחזירו את עשרת מיליוני הדולרים של הקמפיין לתקציב הבוטנים של ישיבות ההנהלה

  19. גילי הגיב:

    קודם כל ימימה – מזל טוב!
    הזכרת לי את הילדה איילת: "ובולבוסים צריך לקלוף, והרצפה צריך לשטוף, לקרוא מעט בטעם, לכתוב מעט בטעם, זכרי, כי מן הבית אגרשך הפעם!"
    אבל הכי חשוב המזל טוב.

    אולה – הארי פוטר דווקא כן נכנס בחמישיה הפותחת, ליתר ביטחון בדקתי: http://www.bbc.co.uk/arts/bigread/vote/
    אבל הביג ריד באנגליה, ובכלל תרבות הקריאה שם, מעוררת קנאה. ולפי עדותה של אביגיל, גם בצרפת יש מה לקנא. מעניין שבכל עיר שבה חייתי בארצות הברית, הספרייה המקומית היתה מוקד עליה לרגל בשבילי, מקום זכור ומוכר ואהוב ומקור לאינספור ספרים. בארץ כמעט לא הלכתי לספריות: מה שרציתי לקרוא, קניתי (או קנו לו, כשהייתי קטנה). תרבות הספריות בארץ היא אחרת, וזה מצער מאוד.

    קורא הדורות, ליאור, ובעיקר אלון – צודקים. אבל אלון: אם כבר הבנק זורק כסף, לא עדיף שיזרוק אותו בכיוון שלנו?

  20. אלון הגיב:

    את השאלה של גילי על הבנק הזורק כסף לכיוננו אפשר לנסח באופן כללי כך: האם שיפור קטן עדיף על כלום ?
    ובאמת לו הייתי מנהל סיפריה עירונית קטנה שכבר שנתיים לא קנה כמעט אף ספר חדש הייתי בהחלט מסכים לקבל תרומות. אבל אני לא, וכאשר מוצגות רק שתי אפשרויות כדאי לבדוק מי באמת מרויח מכך שנחשוב שיש לנו רק שתי אפשרויות.

    אולם זה לא הסיפור במקרה של הפרסומת. כאן לדעתי הסיפור הוא כפול: סיפור אחד הוא הלגיטימציה שהבנק מקבל למעשיו, החל מפיטורי עובדים דרך משכורות עתק וכלה בתיאום עמלות. ואילו הסיפור השני הוא כחלק מתמונה גדולה יותר של הפרטה — במקרה זה הפרטת הקריאה.
    וזה כבר הופך את הסיפור לעוד יותר גרוע. האם כדאי שהחינוך לקריאה,(כמו התרבות, הבריאות, הרווחה וכו') יהיו תלויים בחסדים פילנטרופיים?

    התשובה שלי כבר ברורה.

  21. בריגדיר הגיב:

    דווקא כמי שגדל כאן ולא נדד, הספריה העירונית בתל אביב (וזו הקטנה יותר בבית ויצו) היו מוקד עליה לרגל לתולעי ספרים, ואני ביליתי הרבה מאד שעות שם

  22. גילי הגיב:

    תהיתי מתי תופיע כאן.
    אין לי נתונים מספריים, אני לא יכולה להביא הוכחות, אבל תחושת הבטן שלי היא שאתה יוצא דופן, ושהחוויות שלך אינן מעידות על הכלל. בארה"ב כרטיס ספרייה הוא חינם, עבור ילדים רבים זאת התעודה המזהה הראשונה שהונפקה להם בחיים והם מתגאים בה מאוד, יש התרחשות שלמה שנוצרת סביב הספריות: שעות סיפור, מפגשים, אירועים מיוחדים – כל מיני דברים שאצלנו הם נחלת המתנס"ים. נדמה לי שזה אחרת בארץ. אבל שוב, אין לי הוכחות, אולי אני טועה.

  23. בריגדיר הגיב:

    ובכל מקרה גם בארץ כרטיס קורא לילדים עד גיל 18 הוא (או לפחות היה כשאני הייתי ילד) בחינם

  24. פרינציפ הגיב:

    בתור קטין נוכחי, כיום כרטיס הספרייה היחיד שמקבלים בחינם הוא לספריית בית הספר (המצומצמת, מן הסתם) וגם עליו משלמים באופן עקיף.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s