הסכנה שבסאטירה

הסכנה בסאטירה, היא שלפעמים לוקחים אותה ברצינות.  כשהסאטירה קרובה למציאות, לפעמים כבר קשה להבחין בינה לבין המציאות. קחו לדוגמא, את הידיעה הבאה, שהתפרסמה היום בבלוג של הוצאת כנרת (מביאה אותה כאן בלשונה, מתוך הנחה/תקווה שבקרוב ימחקו אותה מהאתר):

 

ז'ול ורן: השימוש בסלולרי עלול להוביל לאסון

רבים מספריו של ז'ול ורן מכילים תיאורים שהיו מופרכים בזמנו אך ברבות השנים הפכו למציאות. האם הוא ניבא גם את המצאת הטלפונים הניידים?

חוקרי ספרות מאמינים כי סיפור שאורכו 33 עמודים, שהתגלה לא מכבר, נכתב על ידי ורן ב-1874, סמוך לצאת "עשרים אלף מייל מתחת למים". הסיפור, "Le Telephon-Photographique" ("הטלפון-מצלמה"), מתרחש במאה ה-21 בפריז, ומתאר את קורותיו של מדען מבריק ואמביציוזי הממציא מכשיר תקשורת נייד שיכול גם לצלם תמונות ולשלוח מסרי טקסט קצרים. הנושים חסרי המצפון של המדען משכנעים אותו לשווק את המכשיר, למרות חששותיו, אך כשהשימוש בו הופך נפוץ ושגרתי מתקלקלים היחסים בין הבריות ומתגברות תופעות של חוסר נימוס ופרסום תמונות שהושגו בנסיבות מפוקפקות. אבל האזרחים בסיפור של ורן לא פראיירים: הקורבנות הזועמים של החברה שנשלטת על ידי הטלפון-מצלמה מחריבים בסופו של דבר את אירופה כולה.

הסיפור, אגב, נמצא בין חפציו של המו"ל של ורן, יחד עם מכתב שדחה אותו משום שהוא "פסימי, מגוחך, לא הגיוני והנחת היסוד שלו לא מושכת".

 

לא בלתי מתקבל על הדעת, ואפילו די מעניין – כך חשבתי לעצמי, והקלקתי על הקישור למקור הידיעה

הכירו, זהו אתר The Onion, אחד האתרים הסאטיריים הכי מצחיקים באינטרנט.  במילים אחרות, הידיעה על סיפור מאת ז'ול וורן היא בדיחה.  זה מצוץ מהאצבע, לא היה ולא נברא, הומצא אך ורק על מנת להצחיק. מתי בדיחה כזאת מפסיקה להיות מצחיקה? כשמוציאים אותה מהקשרה, ועושים בה שימוש לרעה. וזה כבר קרה לפחות פעם בעבר עם כתבה של The Onion. לפני שנים אחדות התגלגלתי מצחוק כשמצאתי באינטרנט כתבה שתיארה כיצד ספרי "הארי פוטר" מעודדים ילדים לסגוד לכת השטן. אני הבנתי שזאת בדיחה, אבל מתברר שלא כולם הבינו; או שהבינו, ואף-על-פי-כן החליטו לעשות בכתבה שימוש ציני. מכתב שרשרת היסטרי הופץ באינטרנט, המזהיר הורים מפני הסכנות הטמונות בספרי "הארי פוטר". הכתבה הסאטירית עצמה כבר לא קיימת באינטרנט, למרבה הצער, כי התפרסמה בכתב באסופה של כתבות מתוך The Onion. אבל את מכתב השרשרת ניתן לקרוא כאן, ובאתרים אחרים שמוקדשים לניפוץ אגדות אורבניות (ע"ע לא רלוונטי הישראלי).   
 
אגב, ישבתי פעם בהרצאה שבה טען המרצה, שקטעים נרחבים מתוך Malleus Maleficarum, ספר אשר שימש בימי הביניים מדריך-עזר לרודפי מכשפות, היו אף הם – בדיוק כמו הידיעה על הארי פוטר וכת השטן – בדיחות והמצאות, שהוצאו מהקשרן.

בהזדמנות זאת אציין שאת הבלוג של כנרת אני מאוד אוהבת, ומכבדת את העבודה שעושים עורכיו. כל אחד יכול ליפול בפח בלתי-מוכר. אבל ראוי לנקוט משנה זהירות, ולבדוק את מקורות המידע.

עדכון: בינתיים כבר כנרת-זב"ם מחקו, אבל nrg קנו את הבלוף… וחמקו ממנו באלגנטיות. פתיח הכתבה שונה ל"על פי מתיחה לוהטת שרצה באינטרנט". גם זו דרך להתמודד.

פוסט זה פורסם בקטגוריה הרהורים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

11 תגובות על הסכנה שבסאטירה

  1. מופתע הגיב:

    הייתי מצפה שמישהו שם יכיר את האתר הזה…

  2. גילעד הגיב:

    הנה סאטירה שהפכה, בעידוד התקשורת, לעובדה:
    http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=28204&blogcode=507998

  3. גילי הגיב:

    וואו, זה היה זריז. טוב מאוד. אני שמחה שמישהו שם קורא ומגיב להערות.

  4. סֵג הגיב:

    מביך..
    ב'הבצל' כתוב רוב הפעמים שטויות בנימה רצינית. צריך רק שתי שניות של שוטטות באתר כדי להבין את זה.

  5. Rogatka הגיב:

    טמונה אולי לא בסאטירה
    כי אם באנשים חסרי חוש הומור.

    על מי חלה האחריות? על אותם חסרי חוש הומור שיצטרכו לקבל טיפול מתקן, או על כותבי הסאטירה?

  6. גילי הגיב:

    אתה כמובן צודק לגמרי.
    אם כי לדעתי יש ב-nrg מישהו עם חוש הומור, איך עוד אפשר היה להגיע לניסוח "מתיחה *לוהטת* ש*רצה* באינטרנט?"
    אבל אני משתדלת לא להיות רעה מדי.

  7. Guy K הגיב:

    מפליא אותי בכל פעם מחדש עד כמה הכתבות בגרסא האינטרנטית של האתר נמוכות ומטופשות. חוש הומור יש להם בוודאי, אבל עורך – לא.

    אחרת, שמישהו יסביר לי איך עורכי העיתון משאירים על כנן כתבות המעודדות הורדת קבצים לא חוקיים מהרשת – כמו הכתבות שיצאו ליום כיפור, או העצה שנותנים יועצי העיתון לגולש שתוהה אם זה בסדר להשתמש בתוכנות לא חוקיות בעבודה?

    לפעמים ממש בא לי להעלות את כל ספרי מעריב על הרשת, כדי שיתמודדו עם התוצאות של מה שהם יוצרים בעצמם.

  8. מספר 666 הגיב:

    הזאת וקיבלו עליה לפחות תגובה אחת שדיברה עלכ וחותיו העל טבעיים של ורן בחיזוי .
    אבל נראה שבנתיים הם כבר מחקו אותה.

  9. מספר 666 הגיב:

    נראה לי שהעורכת שלו אינה משרתת ביעילות את המעסיקים שלה שמשלמים לה משכורת עבור בלוג זה . היא מדווחת באדיקות על כל פרס ספרותי וכו'כל ספר חדש שיוצא בחו"ל ועל כל
    פרס ספרותי וכו' .
    אבל איך שהוא היא מצליחה לא לדווח לקוראיה על כך שעל ספר שיצא בהוצאה לאור שלה "פרידה משרוליק " של עוז אלמוג פורסם מאמר מקיף באתר האייל הקורא שעד כה משך למעלה .
    ממאתיים – תגובות על אלמוג ועל הספר.
    מומחית לכל מה שנעשה בחו"ל ולא יודעת דבר על מה שנעשה מתחת לאפה .

  10. גילי הגיב:

    אני דווקא מתרשמת מאוד מהעבודה שעושה העורכת בכנרת. הצעתי לך: כתוב לה וספר לה על המאמר באייל הקורא. קוראים לה אבישג, יש אפשרות לשלוח לה מייל דרך האתר (כך עשיתי אני, וייתכן שלכן הורידו בסוף את הידיעה על וורן).

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s