אריה בלילות

כתב מאיר שלו, ציר יוסי אבולעפיה
עם עובד, עמודים לא ממוספרים, 59 שקלים.

 

הלוואי ולכל היוצרים היה ולו קמצוץ מהכישרון, ההומור, היצירתיות והמקצוענות שמפגינים מאיר שלו ויוסי אבולעפיה דרך קבע בספרי הילדים שלהם. קטונתי. אבל עם כל הכבוד והחיבה ליוצרים, אני לא מצליחה להביא את עצמי לאהוב את הספר החדש הזה.
באמצע הלילה שומע יפתח קולות מוזרים, וכשהוא מביט בחלון, מתברר שמקור הנהמות והשאגות ששמע הוא אריה מפחיד בגינת ביתו. אבל בבוקר יושבים בגינה רק אמא ואבא, "שותים קפה מספל אחד ומשוחחים שיחות". מלילה ללילה האריה נעשה מאיים ומפחיד יותר, עד שיפתח תוקף אותו ומגלה את האמת: אין זה אלא אמא ואבא שלו בתחפושת אריה. יפתח לוקח את העניינים לידיו, ואוסר על הוריו להמשיך להתחפש לאריה בלילות.
מה עושים אמא ואבא בחשאי בלילה שגורם להם להשמיע נהמות מפחידות? ילד שמגלה את הוריו באמצע אקט אינטימי, עלול להיבהל ולחשוב בטעות, שהוא עד למעשה אלימות. במקום להרגיע פחדים שכאלה,  הספר "אריה בלילות" מלבה אותם: כן, יפתח, בתוך ההורים שלך מקנן יצר מסוכן שעלול להתפרץ ולפגוע בך, אם לא תשגיח עליהם בשבע עיניים! כן, האינטימיות בינהם היא אכן סימן למזימה שהם רוקמים נגדך!
בתור אמא, הסיפור הזה קצת העליב אותי, והפתרון (שיפתח ישגיח על הוריו) לא נראה לי מספק. ובתור מי שהיתה פעם ילדה, ההורים המחופשים לאריה מפחידים אותי הרבה יותר מאשר אריה אמיתי.
 

 

 

ראו גם: והילד הזה הוא לא אני, תגובתי לדיון בועדת הכנסת בו הוצג ספר זה כדוגמה לספר מזיק.

פוסט זה פורסם בקטגוריה התפרסם בלאישה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

11 תגובות על אריה בלילות

  1. Rogatka הגיב:

    הרבה יותר מאשר למצוא את ההורים שלי באקט אינטימי.
    וזה קרה.
    וגם גיליתי את הספרים שלהם והתפלאתי עליהם מאוד. מה, הם באמת עושים כאלה דברים?!
    מצד שני – שמחתי מאוד לגלות שגם הם בני אדם ושהם לא מאמינים בסיפורי ההבאי על הכרובים או על החסידה שהם עצמם ניסו לספר לי.
    חבל, כי הספר הזה "ידחה את הקץ", את המועד שבו תיערך ה"שיחה" עם הילדים על הדבורים ועל הציפרים ואפילו לפני כן-על האהבה בין אמא ואבא ועל הרצון שלהם להיות לבד-ביחד.
    מה שעלול ליצור את המצב שאליו נקלעה אחותי הקטנה בהיותה בת 6 שנים, צופה איתנו בטלוויזיה בסצינה בלתי נשכחת של נשיקה לוהטת, מה שהוציא ממנה צווחה נפחדת: "אמא, הוא אוכל אותה!!! אמא!! הוא אוכל אותה!!!".
    אחר כך, הם כבר היו מוכרחים להסביר לה.

  2. נגה הגיב:

    הרגשתי כמוך, עד שהבן שלי (שלוש) שכנע אותי אחרת.הוא מאוהב בספר הזה. מאז הרכישה, לפני כחודשיים- הספר הוקרא חמישים פעם בקירוב.
    מסתבר שיש קטארזיס עצום גם בהתגלמות של מה שאבאמא עושים (אינטימיות קולנית, או לא בהכרח- גם דברים אחרים שסותרים את הדימוי האידאי שלהם, ומעצבנים ת'ילדים(ב-אריה. וגם בשליטה הטוטאלית של הילד בסדרי הבית בסוף הסיפור , בהענשה המאד דידקטית שלהם, בהיפוך התפקידים. ההורים של עמי ותמי, שנטשו את ילדיהם ביער- זוכים לסליחה מין ההפקר. ההורים-אריה משלמים בקורלציה להתנהגות הבלתי ניסבלת שלהם.בקיצור,הבן שלי לא גילה שום תמיהות מהשתלשלות הענינים בעלילה. זה נראה לו הגיוני לחלוטין, וכנראה גם מאד משחרר.
    חוץ מזה, זה כתוב נפלא.

  3. גילי הגיב:

    ומכיל כמה שורות שנחרתות בזיכרון, כגון "פרוה צהבהבה, רעמה חומחומית" וכן "פה זה לא אפריקה! פה זה הבית שלנו!"; וגם האיורים יותר מסתם טובים. (אפילו הפורזץ, או איך שקוראים לעמודים שמחברים את הספר לכריכה, עם הסקיצות של האריות – פשוט אדיר). אבל בסך הכל הכללי הספר יצר אצלי אי-נחת.
    הילדים שלי עוד קצת קטנים לקרוא את זה, והאחיינים שלי קצת גדולים לקרוא את זה (למרות שיפתח האמיתי שעל שמו נקרא יפתח בספר הוא חבר טוב שלהם). אז לא ראיתי תגובה של ילדים, אבל בהחלט ייתכן שהם קוראים את זה אחרת. מצד שני, ילדים מסוגלים להימשך לכל מיני ספרים שבעיני הם פשוט קקי. הספר הזה הוא בפירוש לא קקי, אבל אני יודעת שאני לא היחידה שחשבה שיש בו משהו מאוד מוזר ומטריד.

  4. נגה הגיב:

    המוזר והמטריד, והשיבוש בעולם הילדים (כמו שההורים מסבירים להם אותו, לפעמים באופן שיקרי,תמיד באופן חלקי, או עמום).
    והקונטרסט הזה בין הפחד הנוראי של הלילות- והעולם כמינהגו נוהג של הימים: "בבקר הוא קם וזחל לחלון והציץ, ומה הוא ראה? גינה….שום אריה, שום צהבהבה, שום חומחומית…"
    זה לא נפלא בעיניך? לא זוכרת את התחושות האלה מהילדות?
    ומה? לא עדיף אריה קונקרטי, שעוד מתגלה כסחבה, על הזיות ופחדים וסיוטים ערטילאיים?
    בעיני זה ספר עשיר, מופתי מבחינת השפה,מבריק לגמרי ויזואלית, וחכם בקטע הפסיכולוגיסטי. ואכן מוזר ומטריד, ונועז – לפחות כמו יפתח (שאני ועדו מעריצים אותו לגמרי).

  5. גילי הגיב:

    שעד "פיתרון" התעלומה, גם אותי הספר שבה. אבל האריה היה יכול להיות קונקרטי גם בלי להיות אמאבא של יפתח שאיימו לטרוף אותו.
    אגב אריות קונקרטיים, את "אין אריות פה" של נורית זרחי, מכירה?
    בכלל, נראה שאריות הם מאוד פופלאריים אצלנו בספרים שעוסקים בפחדים של ילדים. גם "חולצת האריה" של אורי אורלב, ועוד. סיפרו לי גם על ספר "לילה דוב" שמזכיר את "אריה בלילות": בסוף מתברר שהדוב המפחיד הוא פשוט אבא נוחר. עכשיו אני מחפשת את הספר כדי לקרוא בעצמי.

  6. אולה הגיב:

    מצטערת להודות שלא קראתי את הספר. אני יושבת בחו"ל מה שמרופף את הקשר לספרות עברית חדשה.
    אבל למדתי משהו על ילדים.
    יש לי שניים.
    למדתי שילדים יכולים לדבר על הכל. וככל שמדברים אתם יותר כך רמת החרדה שלהם יורדת.
    לפעמים הפחד הוא שלנו. קשה לנו לדבר על "דברים מפחידים" אבל אם מדברים עליהם אז הם נעלמים.ונודה שאנחנו באמת נשמעים נורא מהצד כאשר אנחנו עשוים סקס.
    בתי הקטנה, בת 6, התעוררה בלילה לקולותינו הנוהמים.
    "תפסיקו את הההההההה הזה" צעקה "אני לא יכולה להירדם"
    איך פוגשים אותה למחרת בבוקר בלי להסמיק?

  7. אביגיל הגיב:

    הרגשתי שהוא מדבר על משהו יותר רחב מאשר על סקס, או אינטימיות בין ההורים. בעיני הוא מדבר על הקושי של הורים, שמאושרים בזוגיות שלהם, להכניס עוד מישהו לתמונה, גם אם זה הילד שלהם.
    יפתח אומנם מוצא את מקומו ביניהם, בסוף הספר, אבל חרה לי שהוא אוכף את זה בכוח, ובכלל שזה בא ממנו, בלי השתדלות מההורים. אמנם בעמוד המסיים הם שותים קפה כל אחד מספל שלו (מפני שיפתח כפה זאת) אבל הם ממשיכים לאחוז ידים מאחורי הספסל, ואף אחד מהם אינו נוגע ביפתח.

  8. גילי הגיב:

    אביגיל: אני מסכימה איתך לגמרי. הבעיה, בעיני, שבסוף הספר יפתח ניצב לבדו, ומנגד שני הורים, והמסקנה היא שהוא צריך לפקח עליהם. הוא לא השלים עם הביחד שלהם, והם לא הבטיחו לו שהביחד הזה לא בא על חשבונו. אין לי בעיה עם ספר שעוסק בסקס, בגלוי או במרומז: אבל יש לי בעיה עם ספר שמציב את ההורים נגד הילד.

    מה שכן, נהנתי מאוד מהתגובות שלכם, ומהסיפורים המשעשעים.

  9. ספלינטור הגיב:

    מה שיעל דר כתבה על הספר בהארץ
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=477343

  10. אביגיל הגיב:

    הפנה לרשימה זו בהקשר של הדיון באיסור ספרי ילדים, חשוב לי לציין כי למרות הביקורת העניינית על הספר, זהו בעיני, ספר ראוי ביותר.
    חשיפת פעוט לאינטימיות שקיימת בין ההורים שלו, אינה טאבו בעיני,
    ואפשר לשמוח על כך שסופר כשרוני כמו שלו מטפל בסוגיה הזאת.
    לקרוא לו "ספר מסוכן" זו ממש בדיחה.

    זה לא שלא נתקלתי בספרים נחותים.
    נתקלתי ועוד איך, אבל אני מצטמררת מהמחשבה על צנזורה של ספרי ילדים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s