מדוע הספרים הדיגיטליים לא מצליחים בארץ?

בלי כוונה נהייתה לי סדרה של פוסטים על ספרים דיגיטליים. אז רק שתדעו שגם זה עדיין לא הפוסט שבאמת רציתי לכתוב, אבל השתכנעתי שמדובר בעוד נושא חשוב שמחזיק פוסט בזכות עצמו. כבר השלישי. נו, שוין.

עלייתם של הספרים הדיגיטליים נראית כבלתי נמנעת בשלב זה. בארה"ב הולכים הספרים הדיגיטליים ותופסים תאוצה, ומאז השקתו של הקינדל בשנת 2007, העלייה במכירות הספרים הדיגיטליים היתה כמעט אקספוננציאלית. לפי הערכות שונות, כיום שיעור הספרים שנמכרים בפורמט דיגיטלי בארה"ב הוא בין רבע לשליש מכלל הספרים שנמכרים. ואילו בישראל – יוֹק. מכירות הספרים הדיגיטליים הן בינתיים קוריוז ולא יותר, כאשר רק מיעוטם של הספרים החדשים הרואים אור מופצים במהדורה דיגיטלית, וספרים ישנים יותר (backlist) כמעט ואינם מומרים כלל לפורמט זה.

השאלה מדוע עוד לא נקלטו הספרים הדיגיטליים בארץ היא מורכבת. בהרצאתה בכנס אגודת המתרגמים שהתקיים בשבוע שעבר, ציינה המתרגמת שירלי פינצי לב, שהישראלים הם בדרך כלל אומה של מאמצים מוקדמים (early adopters) בכל מה שקשור לטכנולוגיות חדשות. מדוע, אם כן, דווקא בתחום הספרים האלקטרוניים והדיגיטליים אנחנו מפגרים מאחורי שאר העולם? (או לפחות, העולם דובר האנגלית, שלפעמים אפשר בטעות לחשוב שהוא העולם כולו.)

התשובה, לדעתי, נעוצה לא בטכנופוביה או בטכנופיליה, אלא בשיקוליים עסקיים גרידא.

זה עתה סיימתי לקרוא כתבה מרתקת בניו-יורקר על ענקית הספרים אמזון, שנגעה בין היתר בתפקידה של אמזון בהזנקת תחום הספרים הדיגיטליים באנגלית. כשג'ף בזוס החליט שהוא רוצה למכור ספרים דיגיטליים, הוא ניגש למלאכה באכזריות של מתנקש ובנחישות של בולדוזר. "עליכם לפעול כאילו מטרתכם היא להכחיד את המשרות של כל מי שמוכר ספרים פיזיים", אמר בזוס לעובדיו, לפי ציטוט בספרו של בראד סטון על תולדות ענקית המכירות. אמזון פעלה במקביל בשני הקצוות של שרשרת המכירות. מצד אחד, היא הפעילה מכבש של לחצים על ההוצאות לאור – בשיטות בריוניות ולא פעם מפוקפקות – להמיר את ספריהם לקבצים דיגיטליים, ולקבוע מחיר מכירה נמוך ואחיד לפי תכתיבי אמזון. מהצד השני, אמזון פעלה במרץ להפוך את מכשיר הקינדל ואת חווית הקנייה של הלקוח הסופי לכמה שיותר ידידותיים, נגישים, קלים וזולים.

הדרך לא היתה חלקה לחלוטין והעובדה היא שאמזון לא הצליחה להחזיק את המונופול המוחלט על ספרים דיגיטליים באנגלית, אבל היא עדיין המובילה בתחום, ואין ספק שתפקידה בהנעת כל המערכת האדירה הזאת היה קריטי.

בישראל אין אמזון. אנחנו לא מעניינים את אמזון. אנחנו ברז קטן מטפטף לעומת נהר האמזונס הגדול. כמה מיליוני דוברי עברית, שרק מיעוטם צרכני ספרים, הם שוק שלא שווה להתאמץ בשבילו. ועוד הקטנים האלה, החוצפנים, לא רק שיש להם שיטת כתיבה משלהם שדורשת פונטים אחרים, הם עוד קוראים מימין לשמאל. נכון שהמאמץ הנדרש כדי להתאים את הטכנולוגיה של הספרים האלקטרוניים לקריאה מימין לשמאל אינו גדול, אבל כל מאמץ הוא גדול מדי בשביל שוק כל כך לא חשוב. לענקים בינלאומיים פשוט מאוד לא שווה להשקיע בנו.

ומה בדבר יוזמות מקומיות? בשלב מסוים היה נראה כאילו הבשורה הגדולה תגיע מ-eVrit, יוזמה של רשת סטימצקי. (צורם לי לכתוב את שמם "עברית", כי עברית זו השפה. אני רוצה שיהיה ברור שכוונתי ליוזמה העסקית.) eVrit עשו, על פניו, את כל מה שצריך: הם ייצרו מכשיר ייעודי משלהם לשפה העברית, הקימו חנות מקוונת, ובזכות קשריה של סטימצקי עם המו"לים הגדולים בארץ, הצליחו להביא להמרתם של כמות נכבדת של ספרים לפורמט שלהם. אלא שפרוייקט eVrit מתחילתו נוהל בשלומיאליות. המכשיר היה יקר, ונגוע בבעיות שונות, והתמיכה הטכנית ללקוחות לפי כל הדיווחים לא היתה מספקת. בשלב מסוים ומוקדם נעלם המכשיר מהמדפים ולא היה ברור מתי יחזור, אחר כך הוחלף בדגם מתקדם יותר שאף הוא נעלם, או שלא, הפסקתי לעקוב כי זה היה מאוד מבלבל – ובשביל אותם בודדים שהשקיעו ממיטב כספם וקנו את המכשיר, ההתנהלות המבולגנת היתה מתסכלת, שלא לומר ממש מכעיסה. כל זה רחוק מאוד מחווית הקנייה והשימוש בקינדל, שרק הלך והשתכלל ונעשה יותר נוח לתפעול ויותר מחוטב ויפה וזול. לאחרונה גם eVrit הרימה ידיים, והמליצה לבעלי המכשיר להחליפו בטאבלט של סמסונג.

אבל הבעיה ב-eVrit אינה רק במכשיר עצמו, שכן את הספרים הדיגיטליים של eVrit אפשר לקרוא על שלל מכשירים אחרים. הבעיה היתה גם שרשת סטימצקי, בניגוד לג'ף בזוס, לא היתה מחוייבת עד הסוף לספרים הדיגיטליים. לעומת אמזון, שנולדה כיישות וירטואלית, סטימצקי התחילה כרשת חנויות פיזיות, והמשיכה לטפח את נוכחותה הפיזית במקביל להפצת הספרים הדיגיטליים. שלא כמו בזוס, לסטימצקי לא היה אינטרס להכחיד את הדפוס. יתרה על כך, באותה תקופה נקלעה סטימצקי לשיא התחרות המטורפת מול רשת צומת ספרים, אשר התבטאה בעיקר בהורדת מחירי הספרים המודפסים, באמצעות מבצעים, מועדוני לקוחות, והתנהלות בריוניות מול המוציאים לאור (דווקא את זה הם כן עשו כמו בזוס). כאשר כל כך הרבה ספרים מודפסים זמינים במחירי הפסד, במבצעי ארבע-במאה ודומיהם, ספר אלקטרוני הנמכר במחיר (סביר לחלוטין) של 30 עד 40 שקלים בממוצע, כבר לא נראה כל כך זול. בתרומתה לשחיקת ערכו של הספר העברי, ירתה לעצמה רשת סטימצקי ברגל, בכל הנוגע להפצת ספרים דיגיטליים. בנוסף, בשל התחרות בין סטימצקי לצומת ספרים, לא הצטרפו הוצאת הספרים הגדולה בארץ וחברתה הענקית – כנרת-זמורה-ביתן ומודן – אשר שייכות לבעלים של צומת ספרים, ואשר ביחד אחראיות לכמחצית מהספרים הרואים אור בארץ בשנים האחרונות.

אז בקיצור: עסקת החבילה שהציעה eVrit לקורא הישראלי פשוט מאוד לא היתה די אטרקטיבית. ובגלל שלא היתה אטרקטיבית, רק מעטים הצטרפו אליה, ובגלל שמעטים הצטרפו, לא היה ביקוש רב לספרים דיגיטליים, ובגלל שלא היה ביקוש רב, לא הושקעו מאמצים בהמרת ספרים לפורמט דיגיטלים, וההיצע קטן, ולא משך קונים, וכך הלאה במעגל קסמים.

עד כאן חנויות הספרים בישראל. ומה לגבי הוצאות הספרים? ההוצאות הגדולות והותיקות גוררות רגליים, וקשה להאשים אותן. עסקי הספרים הם גם ככה עסקים עם שולי רווח קטנים מאוד, ובארץ עוד יותר, והתקופה הנוכחית היא הרי משבר קשה שלא ברור שכל המו"לים הפעילים כיום עומדים להיחלץ ממנו בשלום. על המרה של ספרים ישנים לפורמט דיגיטלי אין בכלל מה לדבר: מדובר בהשקעת כספים ועבודה כדי למכור מוצר שלא נראה שיש לו שוק רציני, במחירי הפסד.

(לפני שתגידו שהכל היום ממוחשב ואפשר להמיר קבצים בלחיצת כפתור: זה לא בהכרח נכון. ספרים שיוצאים היום ממוחשבים. ספרים שיצאו לפני חמש שנים לא בהכרח קיימים כקבצי מחשב שמישים. ספרים שיצאו לפני עשור ויותר כמעט בוודאות אינם קיימים בצורה נוחה. לפעמים כדי להמיר ספר לקובץ דיגיטלי אין ברירה אלא לסרוק את העמודים של עותק פיזי, אחד אחד, ואז גם צריך להשקיע ולבדוק שהסריקה עלתה יפה ולתקן אותה – זה לא כל כך פשוט כמו שנדמה לכם, ולא זול.)

בנוסף, תעשיית הספרים היא תעשייה שלא נעה קדימה במהירות. היא בהכרח נטועה במסורות ישנות. הדיגיטיזציה מרתיעה. לדינוזאורים קשה לזוז מהר, אפילו כשהם רואים את המטאוריט המתקרב. בין היתר חוששים המו"לים, שברגע שהספרים שלהם יהיו קיימים כמוצר וירטואלי שניתן להורדה ברשת, יבואו גם הפיראטים ויתחילו להפיץ את הספרים בחינם. החשש לא לחלוטין בלתי מבוסס, ומצריך מידה של הבנה, חזון ואמונה. למכור וירטואלית, עם DRM, או בלי DRM? פיזי או חברתי? צריך להיות בני דור מסוים כדי אפילו להבין את הסוגיות, שלא לדבר על קביעת מדיניות להתמודדות איתן.

יצא שהלחץ להמיר את הספרים לקבצים דיגיטליים מגיע בישראל לא ממי ששולטים בשוק הספרים, לא מצד השיווק ולא מצד הייצור, כי אם בעיקר מאליטה קטנה של קוראים/צרכנים, שתכל'ס אין להם הרבה כוח השפעה על השוק. קומץ היוזמות שצצו לאחרונה מתנהלות כולן ברוח האינדי: מצטרפים אליהן הוצאות קטנות, חדשות, ועצמאיות, וכן הרבה אנשים פרטיים שלא מצאו את דרכם בשוק המסורתי. מצד אחד זה מקסים, כי מדובר בגרעין של אנשים שהם אוהבי ספר אמיתיים, המחוייבים בכל ליבם לקידום הספרים הדיגיטליים, בעלי חזון ומסירות – באמת מיטב המיטב של אנשי הספר. מצד שני על הדרך נדבקים אליהם כל מיני גרפומנים תמהונים ואופורטוניסטים, שבהיעדר שומרי סף מסורתיים, עלולים להטביע את היוזמה העצמאית ביצירות לא טובות.

העובדה שכל אחד יכול להוציא לאור ספר דיגיטלי בעלות פחותה בהרבה מהוצאה לאור פרטית של מהדורת דפוס קטנה, הופכת את החזית הדיגיטלית למגנט של ממש לאנשים שרצונם להוציא לאור ספר גדול מכשרונם. לא כל היזמים החדשים רוצים לדחות את האנשים הללו, כי בכל זאת הם מזרימים למערכת כסף: לפעמים הם משקיעים כל כך הרבה כסף, שכלל לא איכפת  אם הספרים בסוף נמכרים או לא. מבחינת הקוראים, עד שיעלו שומרי סף וקובעי טעם חדשים, הקורא שבא לעיין בהיצע הדיגיטלי הקיים, צריך למיין הרבה מאוד דרעק כדי לדלות את קומץ הפנינים.

בקיצור, ספרים דיגיטליים בישראל זה עוד לא זה. אבל זה רק עניין של זמן. אולי המהפך הגדול יקרה כששחקן גדול כלשהו בכל זאת כן ייכנס לשוק הישראלי. ואולי מכל היוזמות העצמאיות החדשות יצמח בכל זאת משהו שהוא גם איכותי וגם בר-קיימא. כך או כך, בסוף זה יגיע.

About these ads
רשומה זו פורסמה בקטגוריה ספרים דיגיטליים, עסקי הספרים. אפשר להגיע ישירות לרשומה זו עם קישור ישיר.

25 תגובות על מדוע הספרים הדיגיטליים לא מצליחים בארץ?

  1. Yochy Shelach הגיב:

    תודה! פוסטים מצוינים ומאירי עיניים – עזרה רצינית לכל הכותבים העצמאיים, שקוראיהם מנסים להבין משהו בסבך הזה, שנקרא "ספר אלקטרוני". יוכי שלח

  2. רון דהן הגיב:

    כמה דברים: ראשית, תודה על הפוסט החשוב הזה וגם על האחרים שמניעים קצת את האפשרות הדיגיטלית קדימה. הניתוח של מיזם עברית הכושל הוא מדויק מאוד וגם עצוב שרוב ההוצאות קוברות את ספריהם החדשים שם, במקום להיפתח לעולם של הדיגיטלי על האבטחה החברתית שמוכיח את עצמו כמספק. אני לא מסכים עם האבחנה שרוב האתרים מחזיקים בספרים דיגיטליים עצמאיים ולא טובים. למעשה, אם תבדקי מהם הספרים הנמכרים ביותר באמאזון תגלי שלא כולם הגיעו מהוצאות מבוססות. המחשבה שרק ספרים "נחשבים" כלומר כאלה שאפשר למצוא ברשתות היא מחשבה טיפה צרה, בייחוד לאור העובדה שהמגוון ברשתות קטן ולא מקיף את שלל הז'אנרים. הנה העתיד: ספרים דיגיטליים לפי קהילות ופילוח של ז'אנרים. הספרים האלה יכולים לצאת בצורה עצמאית או בהוצאה ממוסדת אבל ראש החץ המטופש שיצרו הרשתות יתפרק לסוגות. באינדיבוק שלי למשל אפשר למצוא שלל ספרים עצמאיים, ספרי הספריה החדשה והקיבוץ המאוחד- ספריית פועלים, המון שירה דיגיטלית, ספרי הוצאת גרף וכמובן, הוצאת אינדיבוק שהוציאה את הספר שתירגמה שירלי פינצי לב

    • gilibug הגיב:

      אני לא מנסה לטעון שרק מה שיצא בהוצאה ממוסדת הוא איכותי. אבל אני עומדת מאחורי שתי אמירות: האחת היא שדברים שיוצאים בהוצאה עצמית הם הרבה פעמים (לא תמיד!) פחות טובים מדברים שעברו סינון, והשניה היא שכרגע הוצאה לאור דיגיטלית קורצת מאוד למי שפונה להוצאה עצמית. אני לא רוצה להתחיל לחלק ציונים לחנויות המקוונות השונות, אבל יש הבדלים ביניהן. יש כאלה שמשתדלות לשמור על רמה, ויש כאלה שמודל הרווח שלהן בונה על הכנסות מהיוצרים, לא מהקוראים. אני מצטערת, אבל לא כל ספר שנכתב הוא מצוין, וכשהמערכת לא מפעילה סלקציה, הקוראים עצמם צריכים למיין יותר.

  3. greentul הגיב:

    נושא ה״מימין לשמאל״ הוא באמת כזה בעייתי? לא השתמשתי בקינדל אף פעם אז אני לא מודע להשלכות, אבל יש גם את כל הקהל הערבי, לא?
    אני דווקא רואה מלא קינדלים ברכבת. אבל מהחיטוטים שלי נראה שרובם קוראים ברוסית או באנגלית…

  4. gilibug הגיב:

    אני לא בטוחה עד כמה הקהל קורא הערבית הוא כוח בשביל גוף כמו אמזון. לכאורה מדובר בקהל אדיר, אבל הנוכחות של העולם הערבי בשוק ההוצאה לאור המערבי היא לא פרופורציונלית לגודלו, מכל מיני סיבות פוליטיות, מדיניות, כלכליות ותרבותיות. זה לא נושא שאני יודעת עליו מספיק כדי לדבר בסמכות, אבל אני יכולה להעיד, שביריד הבינלאומי האחד שאני מכירה – יריד ספרי הילדים השנתי בבולוניה – הייצוג של העולם הערבי דל מאד. ואמזון היא בכל זאת חברה אמריקאית. כלומר, אולי יש המוני קוראים בערבית, אבל לא ברור שלאמזון יש אליהם גישה.

  5. גיל הגיב:

    האם לדעתך חוק הספרים החדש יעזור בנושא? הרי ספרים יהיו יקרים יותר לתקופה מסוימת והמבצעים מוגבלים. זה לא יהפוך ספר אלקטרוני ליותר אטרקטיבי?

    לדעתי אגב, מדינת ישראל צריכה להשקיע בהמרת ספרים ישנים לפורמט דיגיטלי. צריך שיהיה פה משהו כמו ספריית הקונגרס האמריקאי.

    • gilibug הגיב:

      חוק הספרים לא יעשה הרבה טוב. הוא רק עוד גורם מסבך שנזרק לתוך מערכת גועשת גם ככה. כוונותיהם של היוזמים היו טובות, אבל לעניות דעתי הבעיה בשוק הספרים הישראלי לא היתה צריכה להיפטר על ידי חקיקת חוקים חדשים, כי אם על ידי אכיפה של חוקי מונופול קיימים, תוך הכרה בכך שמחיר סופי נמוך לצרכן הוא לא המדד היחידי לבריאותה של מערכת כלכלית מורכבת. המובן היחידי שבו לדעתי חוק הספרים עשוי לקדם את הספרים הדיגיטליים, הוא בכך שהחרפת המשבר בשוק המסורתי מכריחה את אנשי הספרים לחפש אלטרנטיבות כדי לשרוד. על כך כתבתי קצת בפוסט הזה:

      http://gilibarhillel.wordpress.com/2013/12/09/%D7%A9%D7%95%D7%A7-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D/

      ואשר להמרה של ספרים ישנים לפורמט דיגיטלי, קיימות יוזמות כגון פרוייקט בן יהודה שעוסקות בדיוק בזה: http://benyehuda.org/

      אבל זה קצה הקרחון. פרוייקט בן יהודה עוסק בטקסטים שפגו עליהם זכויות היוצרים. ומה עם המוני הספרים שעדיין מוגנים על ידי זכויות יוצרים, אבל אינם חדשים? הסדר שבו ספרים עוברים דיגיטזציה אינו נקבע על ידי התבוננות בכלל הספרים וקביעת שיקולים של שימור העבר למען דורות העתיד. גוף כמו פרוייקט בן יהודה מטפל רק בספרים שמותר לו חוקית לגעת בהם, ושיש לו גישה אליהם, ושלמישהו ספציפי יש זמן להקדיש להם לפי העדפתו האישית. גופים מסחריים כמו הוצאות ספרים ממירים רק ספרים שעשויים להניב תועלת כלכלית בטווח הקצר. בין לבין יש המון המון המון ספרים שאינם כאלה ואינם כאלה ולא ברור שגם לממשלה יש סמכות לקבוע כיצד יישמרו.

      • גיל הגיב:

        כן, אני מכיר את פרוייקט בן יהודה והוא אכן מאוד נחמד אבל לפירסומים ישנים. לכן אמרתי שצריך לחוקק חוק כמו בארה"ב שכל ספר חדש שיוצא הארכיון הלאומי מקבל ממנו עותק. אנשים לא מודעים בזמן אמת לערך ההיסטורי והתרבותי שיש לשימור ספרים. גם הרבה ספרים זניחים בזמן אמת הופכים לחשובים במבט לאחור. יש אנשים כמו אלי אשד שכותב על הנושאים הללו וגם יוזמות פרטיות של אנשים (למשל אחת שאני מכיר לשיחזור חוברות טקס וזאגור). ברור שכל זה עולה כסף ולהוצאות הספרים אין אינטרס ישיר בשימור ולכן המדינה צריכה להתערב ולחוקק חוקים חדשים אם צריך.

      • gilibug הגיב:

        יש חוק כזה. עקרונית צריך לשלוח שני עותקים מכל ספר חדש לספריה הלאומית. לא יודעת כמה אוכפים אותו, אבל כשהקמתי את "עוץ" קיבלתי לכך תזכורת עדינה מנציגת הספריה הלאומית.

  6. וואקי הגיב:

    אני מסכים שהאינטרסים הם עסקיים לחלוטין, אבל אני לא בטוח שזה בגלל שזה לא כלכלי. באמזון לא רוצים להכחיד את הדפוס, באמזון מדפיסים כסף (אם כי לא המון – זו חברה קצת רווחית עם מחזור אדיר). רוב החברות העסקיות לא באמת מבינות בעסקים – במובן זה שאינן חדשניות או מייצרות רווח עודף אלא פשוט ממוצעות. לכן אמזון בולטת, אבל גם barnes and noble הבינה מהר לאן נושבת הרוח. המיזם של ידיעות נועד להכשל כיוון שאם יש משהו שהעולם למד בעשורים האחרונים זה שבעולם של תוכן צריך לוותר על שליטה. אי אפשר ולא תהיה שליטה על התוכן וזה לא אומר שאי אפשר לעשות מזה כסף. אפשר להוריד מוסיקה מכל מקום, אבל נתונים מראים שמי שמוריד יותר מוסיקה לרוב גם קונה יותר מוסיקה (מוזר, הא?). ידיעות ניסו לשמר שליטה עם מכשיר מאוד יקר, שלא מאפשר תוכן ממקומות אחרים (כמו אמזון) ולכן אכלו אותה. מה אמזון עשו? לקחו מכשיר ומכרו אותו בזול מאוד כדי לא להרוויח עליו אלא על התוכן. אני חושב שתוכן דיגיטלי בהחלט יכול להיות כלכלי, אבל בשביל זה צריך (כמו שכתבת) חזון, חשיבה יצירתית, ראיית עתיד עסקית. לא בדיוק הדברים שמאפיינים בהכרח אנשי עסקים או הוצאות ספרים.

  7. ניתוח נכון ומדוייק. כמי שכבר 50 שנה מוציא ספרות מקצועית (משפטית) בדפוס ומנסה כיום (במקביל) להחדיר ספרות מקצועית זו כאפליקציות לאייפד, אני רואה כמה קשה להחדיר זאת לשוק מצד אחד, ועד כמה הדפוס עדיין "חי ובועט", לפחות בתחום מקצועי זה. לצערי, בתרבות הישראלית לא ניתן לשווק כיום ספר מקצועי ללא DRM, וזה בהחלט מגביל את האפשרויות ו"מסבך את החיים"… ועם זאת ואחרי הכל – הכיוון ברור: הדפוס מתמעט והאופציות הדיגיטליות מתרבות. זה הרבה יותר לאט ממה שאולי שיערנו, אבל כולנו צועדים בכיוון זה.

  8. ליאת הגיב:

    יש לי שאלה – איפה ממוקם מאגר "כותר" בסקירה הזו?
    עד כמה שאני רואה הם גוף רציני שמנסה להכניס את ספרי העיון כמאגרים אלקטרוניים והחסרון שלהם, ממה שראיתי, שהם לא מכניסים ספרים חדשים.
    למשרד החינוך והתרבות יש גם מאגר "כותר" משלהם.

    • gilibug הגיב:

      אני לא מכירה את מאגר כותר, את מוזמנת להוסיף קישור.

      • כותר זו ספרייה של מט"ח (המרכז לטכנולוגיה חינוכית) שמעלה בעיקר ספרי לימוד אבל לא רק. הספרים נמצאים באתר האינטרנט של "כותר" ולא על Device כלשהו של המשתמש. "כותר" מכוון את עצמו כספריה ולא כאתר לרכישת ספרים, ולכן האתר מוכוון לרכישות מנוי (שנתי, חודשי) ולא לרכישת ספר זה או אחר. בקישור הבא – ה"אודות" של ספריית כותר: http://www.kotar.co.il/KotarApp/Misc/About.aspx

      • Yachin Epstein הגיב:

        ספרית כותר עיון (http://www.kotar.co.il/) היא מיזם של מטח ביחד עם מרבית המולי"ם במדינת ישראל (יותר מ 60 מוציאים לאור). באתר זה יש רק ספרי עיון (ספרי לימוד לבתי הספר יש באתר אחר http://school.kotar.co.il/).
        בספריה יש כמעט 2000 ספרים בתחומי רוח וחברה. כמו שדרור אמר, הספרים משווקים בעיקר כספריה למנויים מוסדיים ופרטיים. לאתר יש אפליקציה לאיפד (https://itunes.apple.com/il/app/kwtr-ywn/id498940921?mt=8) שבה נמכרים ספרים בודדים. לצערנו לא כל ההוצאות רוצות שספריהם ימכרו בצורה זו ולכן חלק מהספרים עדין אינו נמכר בדרך זו.
        להבנתי, ספריית כותר היא אולי הנוכחות המשמעותית ביותר של ספרים בעברית ברשת, שאינם נחלת הציבור אלא ספרים שנמכרים במקביל כספרים מודפסים.
        אני מסכים מאוד לדבריה של גילי שהשינוי עוד רחוק והצורך לדחוף את ההוצאות לאור ואת מי שמניע את המערכת חשוב ומשמעותי.

  9. תודה על מאמרון (פוסט) בהיר ומעניין, וגם מדויק. ברצוני להוסיף משהו נוסף – בזמנו שקלתי לקנות את העברית אבל משהו במראה שלו, עוד בתצלומים שהוצגו, היה חשוד בעיניי. למזלי נקלעתי להוצאת סטימצקי כאשר הוצג שם המכשיר להדגמה. כבר לאחר שימוש קצר (חמש שש דקות) הבנתי את גודל הפשלה. ראשית, התאורה הייתה עמומה מאד וחדותן של האותיות הייתה נמוכה. שנית, הזמן שנדרש לעבור מדף לדף היה ארוך להחריד (משהו כמו שתים – שלוש שניות). וכל זאת, במחיר גבוה – נדמה לי משהו כמו אלף שקל. בקינדל שלי (שאיננו מן המשוכללים – קניתי אותו לפני כשלוש שנים) אני רואה ברור, החדות גבוהה, התצוגה מזמינה לקרוא ומשך זמן המעבר מדף לדף כמעט ואיננו מורגש. הוא עלה לי (אז) כחמש מאות שקל (רכשתי אותו כשהייתי בארצות הברית).
    חבל שכך, אבל אני מאמין שבמהלך השנתיים שלוש הקרובות יופיע תחליף מוצלח יותר. ואולי הקינדל הוא שיהיה התחליף, מה עוד שהוא יכול להציג יפה את העברית.

  10. nadavkav הגיב:

    קישור לתקינה אשר מוביל משרד החינוך בנושא ספרים דיגיטליים (לבתי ספר) http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/MadaTech/ICTInEducation/TocenDigitali/Sfarim_Digitalim.htm

  11. רותם סגל הגיב:

    הי, שמי רותם אני מנהלת השיווק ב Helicon Books, חברת מחקר ופיתוח טכנולוגי בתחום הספרים הדיגיטלים.
    לדעתנו אחת הסיבות בגללן הספרים הדיגיטלים לא חדרו לשוק הישראלי הוא העדר פורמטים מתאימים ואפליקציות קריאה. היום עם פורמט ה epub3 ואפליקציות קריאה לכל המכשירים ניתן לקרא בעברית כולל דפדוף מימין לשמאל. החל מסוף 2013 אנו רואים צמיחה משמעותית בשוק בישראל. אני אומרת זאת מאחת וכמות הפניות מצד הוצאות לאור ישראליות וכן כמות העבודה שלנו ביצירת ספרים דיגיטלים בעברית עבור לקוחות ישראלים עלתה משמעותית

  12. galithatan הגיב:

    כנראה שאני בחורה קצת מיושנת, כי המשפט "אוהבי ספר אמיתיים, המחוייבים בכל ליבם לקידום הספרים הדיגיטליים" לא הסתדר לי לגמרי. איך אפשר להיות אוהב ספר אמיתי בלי לרצות להחזיק אותו ביד, להפוך אותו לכריכה האחורית, לדפדף עם הידיים, לשים את הסימניה (בעצם אף פעם אין סימניה בנמצא, רק קרעי דפים או עיתונים) וכל הג'ז הזה.
    אולי לא יפה, אבל קשה לומר שאני עצובה על כך שהדיגיטליים לא תפסו בארץ.

    (אבל, מזווית כלכלית – זה לא אמור להיות הרבה יותר משתלם להוצאות לפרסם רק בדיגיטלי? איך את מסבירה את העובדה שהן לא מתאגדות ודוחפות לכיוון הזה?)

    • gilibug הגיב:

      זה די פשוט: אנשים בישראל לא קונים מספיק כדי להצדיק כרגע הוצאה של דיגיטלי בלבד. עד שלא יקנו לא יפרסמו ספרים, עד שלא יפרסמו ספרים לא יקנו. צריך איכשהו לפרוץ את מעגל הקסמים הזה. לכן השתמשתי במילים כגון "חזון" ו"אמונה". דרוש המוציא לאור שיוציא את ספריו כך אף על פי שלא קונים, מתוך אמונה שיום אחד יקנו. ובכל זאת יש כמה כאלה, עובדה, את שמותיהם כבר הזכרתי. גם את הוצאת "טרה" שהעורך הראשי שלה פנה אלי עכשיו במייל, אשר מוציאה את ספריה אך ורק בפורמט דיגיטלי, אף על פי שזה לא משתלם בינתיים. אבל יום אחד…

  13. דוד (הספרייה הלאומית) הגיב:

    הי גילי, ותודה רבה על סדרת הפוסטים! בהחלט עשית סדר בבלגן.
    אשמח לתת כמה הערות מנקודת המבט שלנו – הספרייה הלאומית. שמי דוד הנגבי, ממדור עותקי חובה בספרייה האמון על איסוף כל הפרסומים (הפיזיים והדיגיטליים) היוצאים בישראל, מתוקף חוק. החוק בהחלט נאכף וזוכה להיענות ושיתוף פעולה מדהים מצד מו"לים ומחברים פרטיים, והספרים – הפיזיים והאלקטרוניים – נשמרים אצלנו וכמובן נגישים לכל קורא.
    מלבד הפלטפורמות שהזכרת יש עוד פלטפורמות והוצאות ששולחות ידן בתחום הדיגיטלי. יש את jewish-ebooks בעל האוריינטציה היותר דתית. כמה הוצאות, לדוגמה הוצאת מאגנס ומרכז זלמן שזר האקדמיות, מציעות מזה זמן את כל ספריהן בפורמט דיגיטלי. בעולם ההוצאה התורני קיים מאגר ספרים עצום בשם "אוצר החכמה", הפועל באופן אחר מהחנויות שתיארת אולם גם הוא משמר ומציע גרסאות דיגיטליות של אחוז ניכר מהפרסומים התורניים החדשים.
    בנושא האיכות שהזכרת וריבוי ההוצאות הפרטיות – נושא זה קיים מנסיוני גם בספרי דפוס. בישראל, כמות ההוצאה לאור שמסביב למיינסטרים היא עצומה, והקורא המבקר בחנויות צומת-סטימצקי פשוט לא תמיד מודע אליה.
    הערה מעניינת לגבי EPUB3. בעולם השימור והתיעוד עדיין מתייחסים לפורמט זה בזהירות רבה. נסו היום למצוא מישהו שיקרא לכם דיסק פלופי או מיני-דיסק (זוכרים?).. קשה, נכון? גם פורמטים לספרים אלקטרוניים משתנים במהירות וכשחושבים על שימור לעשרות ומאות שנים קדימה, צריכים ללכת על בטוח.

  14. דורון הגיב:

    כל הכבוד על הפוסט בנושא חשוב שלא זוכה לכיסוי. 2 האגורות שלי בנושא.
    החומרה – המכשיר עליו מציגים את התוכן הוא ספר אלקטרוני (קינדל, eVrit ודומיו)
    התוכנה – התוכן עצמו, הוא ספר דיגיטלי.

    לכל מי שמרגיש קצת מיושן בדעותיו ביחס לשימוש בספרים אלקטרוני ו/או קריאת ספר דיגיטלי על גבי המחשב/טאבלט/פלאפון:
    אנחנו רגילים לספר המודפס "רק" 500 שנים. מסכים נוחים פיזית לקריאה מרובה קיימים פחות מ-10 שנים – הכוונה למסכים מבוססים דיו אלקטרוני (קינדל ודומיו). מסכים צבעוניים ניידים נוחים פיזית לקריאה מרובה קיימים גם כן זמן מועט מאוד (מסכי רטינה של אפל, או מסכי ה-LCD למחשב).
    תוך עשרות שנים לא רבות לא ישארו יותר מדי אנשים שחיו על התפר כמונו, עם ספר מודפס על המדף ועם טאבלט ביד. ספרים מודפסים ישמרו כנראה למקרים מיוחדים (מה יעשו הנגרים של הספריות?). תוך מספר שנים מועט נוכל אולי להשתמש בנייר אלקטרוני גמיש, ואולי בעל מסך כפול. תוסיפו לו ממשק מתאים ואולי קצוות עשויים ניר אמיתי וספריי ריח של ספר, ואולי גם כריכה מהודרת, והנה לכם השילוב האולטימטיבי.
    הזעזוע שעובר בשנים האחרונות על הסופרים, על המו"לים, על בתי הדפוס, על חנויות הספרים הפיזיות והוירטואליות דומה עד מאוד למה שעבר על תעשיית המוזיקה עם המצאת ה-MP3 והנאפסטר ועל תעשיית הטלוויזיה והקולנוע עם כניסת פורמטים מתקדמים לדחיסה ואינטרנט מהיר הביתה. בסוף, גם בישראל הקטנה המצב יפתר ונוכל ליהנות, עם נרצה, בספר אלקטרוני ודיגיטלי מגיורים להפליא.
    מי שינסה להיכנס מוקדם, ובלי הכנה מספיקה (eVrit), יענש על ידי כוחות השוק, ולא יעזרו לא כל המאמצים המוקדמים.

  15. Nir Louk הגיב:

    אכן עולם הספרים הדיגיטליים מתקדם מהר, אבל גם בישראל מתפתחים דברים במהירות ובקרוב נדביק את הפער.
    מספר הוצאות לאור החלו לשתף פעולה עם מייזם סיפריאפ SifriApp – אפליקציית קריאה איכותית המיועדת בראש ובראשונה לספרים בעברית, אינה "גן סגור" כאפליקציית EVRIT, מאפשרת טעינת קבצים פרטיים, רכישת ספרים מקטלוג ההוצאות לאור, ובקרוב האפליקציה אף תתחבר לשירות חינם של סיפריית רשת פרטית (בדומה לקינדל של אמזון) ותאפשר רכישת ספרים עם הגנת זכויות סופרים.

    https://play.google.com/store/search?q=sifriapp

    אשמח לספק פרטים נוספים בתחום אם תמצאי עצמך כותבת עוד דף אחד ודי באותו נושא :)

  16. ינקלה קינדל הגיב:

    כל הסיפור לא ממש פשוט. מכירות בקינדל הם הסוד הגדול בעולם. מבחינת הכנסות מדובר בארצות הברית ב 20% מהשוק. אבל הספר האלקטרוני מצליח רק בארצות הברית ובמידה פחותה בבריטניה (שם מדובר בקרוב ל 10% מהשוק). כך שבכל מקום אחר החדירה היא חד ספרתית. בספרד בשנה שעברה קן פולט מכר בקינדל 700 עותקים. השוק בספרד לא מתקרב ל 3%. בדרום אמריקה המצב יותר רדום מאשר בישראל. וספרדית היא השפה השניה באינטרנט.

    מכל זה יוצא שעדיין היום בכל מקום בעולם רוב הספרים נקראים בנייר. ולא בטוח שזה ישתנה.

    היו הרבה יוזמות בישראל, כבר בסוף המאה העשרים, היה מיזם של שטימצקי. אחר כך היתה בקבוק שהיה להם אתר של מכירת ספרים בנייר ונכנסה לשוק הדיגיטלי, אז בפידיאף, זה נכשל. Eברית מצליחה על אף שלדעתי סטימצקי וידיעות רק יצרו את כל הסיפור למקרה ש. למקרה שמישהו אחר יחליט להיכנס ולהצליח. היא פגעה בשוק כדי למכור ספרי נייר. גם היום לא כל כך ברור מה הם רוצים. משך זמן רק היתה להם אפליקציה לטבלטים של 10 אינץ' ולא לטבלטים יותר קטנים, מוזר ברמות.

    הטובים ביותר הם מנדלי. וגם המצליחים. היוזמה של בוקסילה מאוד מעניינת, אבל לא ברור לאן זה יוביל. גם אינדיבוק בעסק. אבל הם פועלים יותר כמתווכים של ספרי נייר, זה התחיל עם הוצאות קטנות וסופרים עצמאיים ועכשיו יש גם הוצאות גדולות יותר.

    מבחינת איכות, הקינדל מבשר רעות. יש ספרות שלמה של קינדל באנגלית ובספרדית, שהיא רק של קינדל. במהותה היא חיקויים זולים לרבי מכר היסטריים, השואה כשואו ביזנס לכל דבר היא אחד הצירים המרכזיים, מדובר בכתבי יד שנדחו על ידי הוצאות לאור כי בעצם הם סוג של חיקוי של הארי פוטר או קן פולט או ספרות בלשית מצליחה וזה מציף את השוק. לי נראה שהשוק די תקוע. מצד אחד סופרים עצמאיים עם קינדלים במחיר של דולר עד שלוש, מצד שני הוצאות לאור גדולות שלא מסוגלות למכור בזול.
    בהתחלה קראתי הרבה סופרים לא מוכרים בקינדל, היום אני מוצא פחות ופחות עניין במה שאני לא מכיר. גיליתי כמה סופרים מוכשרים שלא ברור איך הוצאות לאור לא פירסמו אותם בתוך כל ההצף שקיים היום במו"לות, אבל אלה המיעוט שבמיעוט. הרוב ממש זבל. כנראה שכמה סופרים חדרו לתוך המערכת דרך הפורמט החדש, אבל המצב תקוע. תיכנסו לפורומים של קינדל ותראי שם טרוניה חוזרת ונשנית של סופרים עצמאיים שמכרו פעם לא רע ולא מצליחים להגיע למספר דו ספרתי בחודש. יכול שאלה הם המתלוננים, אבל נראה שכמו כל דבר באינטרנט הקינדל מיצה את עצמו ואנשים יילכו למקום אחר, זה כבר לא חידוש ויש דברים אחרים לעשות. מכירות קוראי הקינדל בלי ספק בירידה, אנשים קוראים יותר בסמרטפונים או באייפד, וזה מוביל להפרעות קשב רציניות בקריאה.

    אולי כל זה ייצר סוג אחר של ספרות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s